בחלקו הראשון הספר עוסק בתיאור הזנים השונים של בני האדם במקומות שונים, מתוך גישה ארופצנטרית מובהקת, וניכרת השפעה של התפיסה הפוליגנטית. בעמוד שלאחר השער מתאר המחבר את פראי האדם באיזורים השונים ומפיק מכך לקח אמוני: "עמוד והתבונן נפלאות אל. בראותינו אנשים היוצאים מגדר בני אדם... מי לא ידע כל אלה כי יד ה' עשתה זאת למען הרחיקם מעל גבולינו ולא תנוח שבט הרשע על גורל הצדיקים". בהמשך הוא מתאר בפרוטרוט את זני האדם במקומות השונים. לדוגמה, על תושבי מצריים הוא אומר כך: "המצריים המה בטבעם, עצלנים ובעלי עצבו. וכל היום אינם עושים רק שותים (קאוע) וכאשר נביט אל כל המדינות אשר תחת השמש נמצא כי יושבי הגלילים הצפוניים שבארץ (מגאל) ופרס. ואנשי ארמניא. ותורקי. גרגשי. וכל מדינות אירופאי המה הלבנים והיפים שבכל הארץ:" (דף ד'). המחבר אימץ את תורת האלקימים וטוען כי: "האלקים ברא את האדם ישר להיות בגן עדן אלקי' מקום ממוזג מקור וחום. מזון פירות היו מאריכין ימיו. ועליהו לתרופה. והוא בקש חשבנות רבים ונטרד ממקום קדוש וכאשר הפיץ ה' אותם על פני כל הארץ ובחרו להם כל א' אקלים א' ופרו ורבו שמה נשתנו בינהם במראה וקומה ומדות לפני טבע האקלים ולפי הנהגת המזון כי מצאו ראינו במדינה אחת אותן היושבים בכפרים המה גסים ועבים בטבעם וזיו פניהם משונה מאותן הדרים בעיר. ולפי שהתפזרו בארץ כל א' בחר לו מזון אחר ומנהג אחר. ואויר אחרת. לכן נשתנו זיו פני בניהם וקומתם כמ"ש ר"זל משנטרד אדם מג"ע נתמעט קומתו ונשתנה זיו פניו ונחסר ממנו ששה דברים" (דף י'). עמוד אחד מוקדש ל"ממשלת האדם על בעלי חיים" - תיאור מקוצר של עולם החי, עם דגש על שליטת האדם בעולם זה, מתוך גישה תועלתנית (דף י'). חלקו האחרון של הספר מביא תיאורים של ערים גדולות בעולם: מוסקבה, ריגא, פאריז, רומא, טוניס, אלסנדריה, מקסיקו, אמסטרדם ועוד. בעמוד שלאחר השער מתאר המחבר את פראי האדם באיזורים השונים ומפיק מכך לקח אמוני: "עמוד והתבונן נפלאות אל. בראותינו אנשים היוצאים מגדר בני אדם... מי לא ידע כל אלה כי יד ה' עשתה זאת למען הרחיקם מעל גבולינו ולא תנוח שבט הרשע על גורל הצדיקים". לאורך הספר משתדל המחבר להראות כי הידע המוצג בו היה מוכר לרז"ל. למשל, הוא כולל בין הערים הגדולות את "קעלין" שעל גדות הריין, ובהערת שוליים מביא את המקום בו היא מוזכרת בגמרא (דף יא').