גמול עתליה
הטקסט מוצג כעיבוד של שני ספרים קודמים מאת מחברים לא יהודים: הצרפתי רסין והאיטלקי מטסטסיו. פרנקו מנדס בהקדמתו מציין פגמים בתוכן סיפוריהם (לא ייתכן כי מעשה מתואר התרחש בשבועות - "לא הוכרח יהוידע לקרוא בבריתו לירושלים הבנויה חמשה ראשי האבות ... הלא שמה עלה עלו ג"פ בשנה..."; "הגלו אזן עתליה בחלומותם למען סכל עצות יהוידע ויהושבעת וסודותם. פנו מקום לעבור לעתליה פנימה לעזרת ישראל הנקדשים בקדושתם אשר לא תבאנה בו נשים או טמאים בטומאתם..."). כדבריו: "תוכם אכלתי וזרקתי קליפתם". בניגוד לאותם מחברים, אשר בדו חלק מהסיפורים, הוא מדגיש את נאמנותו למקורות הקדומים: "ללא סרתי מארח הנביאים ונביאותם. אחור לא נסוגתי מדרשות רז"ל וקבלתם. לא אמרתי דבר שאינו בחק האפשרי כהמה בתנומותם".
נוסח כתיבת התאריך: בשנת מכתם לדוד לפ"ק
מדובר למעשה בשירים בעברית (אחד נכתב בהולנדית ותורגם לעברית) בשבחו של המחבר וספרו.
פרטים על קשריו של המחבר לכותבי השירים ו/או תיאור קצר של האיש בראש כל שיר. (מורי ורבי, הרופא המובהק הפייטן המשובח, הבקי בלשונות, הבקי בחכמת הדקדוק המליצה והשיר.)
יצחק בלינפנטי מוזכר בכותרת כמגיה.
בהקדמתו כותב המחבר: "בעד חרכי חקירתי נשקפתי נבהלתי מראות שועלים קטנים מבני עמנו בשוקים וברחובות בכל פאות שתו בשמים תפארת מליצות העמים הרכות ממחמאות הבלי הגוים המגשי"מים אלהיהם על ההרכים ועל הגבוהות אשר פיהם דבר שוא ועשתונות טמאות והורידו לארץ כבוד צחות לשון הקדש לשון למודים ורפואות... אז אמרתי שמעו נא המורים ותראו כמה וכמה טובה ויקרה לשוננו לשון עברים משפת אדום וישמעאלים מואב והגרים... "
עותק בספריה הלאומית
נטלי:
קלוזנר 1930
וינוגרד 1993
IUL
הספרייה הלאומית: R 8= 62 A 3037
הספר ראה אור ב"דפוס ג"י יאנסן". הוא נרשם כאן תחת דפוס "יאן יאנסן", שהיה קיים כבר במערכת. רצוי לברר האם מדובר באותו בית דפוס. בדיקה של אנדראס לא העלתה תוצאות חד משמעיות.
תפקידו של פרנקו-מנדס בספר: לפי קלוזנר הוא היה יותר בבחינת "מעבד" של שתי יצירות קודמות, האחת איטלקית והאחרת צרפתית. (קלוזנר עמ' 201).