חלקת מחקק
טקסט המקור נכתב על-ידי הרמב"ם בערבית ותורגם לעברית על-ידי שמואל אבן תיבון (כפי שסלומון עצמו מציין בהקדמתו). סלומון התבסס על התרגום העברי, בבואו לתרגם את הטקסט לגרמנית.
סוג טקסט המקור: שמונה פרקים הוא אחת ההקדמות שכלל הרמב"ם בספר המאור, פירושו למשנה. ליתר דיוק, זו ההקדמה לפירושו למסכת אבות.
בכותרת כתוב: "מיט טהעאלאגיש- פ'הילאזאפ'ישן אנמערקונגן פ'ערזעהן"
כפי שכותב המתרגם והעורך בהקדמתו: "דאמיט דיזע מיינע איבערזעצונג ניכט נאך איממר אן פ'ילן ארטן דונקל בליייבן מעגע, פ'ערזאה איך דיאזעלבע מיט טהעאלאגיש- פ'הילאזאפ'הישן אנמערקונגן..."
על "הטקסט הישן" ראו לשונית "תרגום".
בהקדמה לחלקת מחקק הביע סלומון את רצונו לפרסם ספר/י המשך: "בין איך וויללענס' אוטר דיזם טיטל [חלקת מחוקק], ווען דאז פובליקום דיזר איבערזעטצונג זיינן בייאפ'אלל ניכט פ'ערווייגערט, אונד עס דעם העררן פ'ערלעגר רעכט טהעטיג אן דען טאג צו לעגן דיא געוואגענהייט האבן ווירד, דיזר פ'ערדאלמעטשונג, מעהרערע פ'אן מאימאנידעס שריפ'טען... אין איינם דייטשן געוואנדע פ'אלגן צו לאסן, וועלכע אבהאנדלונג, מיט ניצליכן אנמערקונגן פ'ערזעהן, געוויס איינן זעהר וויכטיגן טהייל דעס אויף דאז הערץ דער יוגענד ווירקענדן רעליגיאנסאונטערריכט אין יידישן שול אבגעבן קענטען."
בעניין שם ההוצאה/בית דפוס, נכתב בשער:
im Verlage bei Moses Philippssohn
und
gedruckt bei C. Schlieder
לדיון על פעילותו של בית הדפוס של
Christoph Schlieder
ראו:
Antje Marquardt, Das jüdische Wesen im Dessau..., pp. 41 - 42.
וינוגרד
ישנה טעות במיספור הדפים: סא, סב, סב, סג. (דהיינו, המספר "סב" ניתן פעמים, לשני דפים שונים.)
סוגי האותיות: רוב הספר מודפס באותיות מרובעות (מנוקדות ולא מנוקדות) ורק הערות השוליים באותיות רש"י.
ההקדשה כוללת טקסט בן שני עמודים. היא פותחת במילים:
"אל כבוד נגיד עם, איש תבונה, ירא אלהים, שומר אמונה, הנכבד היקר והנעלה פ"ומ כהרר בער בן הר"ר קלמן ז"ל בדעסויא, יובל שי למנחת תודה עלי מזבח לבי ערוכה ושמורה מאת עבדו המתרגם".
המחבר עובר אחרי כן לגרמנית (באותיות עבריות) וכותב כי זה זמן רב ביקש הזדמנות כדי להודות לו בפומבי על תמיכתו ועל תמיכת משפחתו, בעיקר מצד אימו ז"ל, לאחר שהגיע לדסאו בגיל 13 חסר כל (ייתכן כי רק בגיל 15 עזב את בית הוריו - כך לפי הביוגרפיה שלו אצל פיליפסון, ביוגרפיות, חלק ב', עמ' 36). אני "ווללטע מיך דא צו איינם ברויכבארן מענשן בילדן, מיינן גייסט דורך מאנניכפ'אלטיגעס וויסן בערייכערן אונד פ'ריכטע צו ברעכן פ'אם בוימע דעס ערקעננטניסעס דעס גוטז אונד וואהרן. וויא וועניג אבר ווירדע איך דיזן מיינן צוועק עררייכט האבן קעננן, וויא קיממערליך אונד פ'ערלאסן היר לעבן מיסן, ווען זיא, האך געעהרטעסטער! זיא אונד איהרע פ'ארטרעפ'פ'ליכע מוטטער - רוהע איהרער זעליגן אשע - זיך ניכט מיינער זא ליבעפ'אלל אנגענאממן אונד אונטר דען עדעלגעזיננטן דעסויערן דיא ערשטן געוועזן ווערן, דערן הילפ'רייכע האנד מיך צו אונטערשטיצן געזוכט העטטע."
הוא מודה להם על שנתנו בו אמון והפקידו בידיו את הדרכת וחינוך ילדיהם היקרים, והמליצו עליו למשרה לה הוא מקדיש כעת את מיטב מאמציו...
בעמוד השער רשום, אחרי שם ההוצאה לאור:
gedruckt bei Schlieder
בהקדמתו כותב המתרגם כי דברי הרמב"ם ראויים להיקרא בזמנו, אך הן המקור בערבית והן התרגום העברי אינם שימושיים לאנשים הלא מלומדים ("אונגעלעהרטען") בתקופתו. "זעלבסט דער, דער אויך אין דער קינדהייט דער עברעאישן מוזע הולדיגן מוסטע, איזט איהר דאך אין שפעטערן יאהרן ניכט גענצליך זא געטרייא מעהר". מה גם שהשפה הפילוסופית בעברית זרה אף למי שלמד עברית בילדותו. "איינע דייטשע איבערזעטצונג דיזר אבהאנגלונג גלויבע איך דאהער, ווירד איינם גענייגטן פובליקום ניכט אונאנגענעהם זיין..."
פיליפסון, ביוגרפיות:
Ph. Philippson, Biographische Skizzen, 1864-1866
Antje Marquardt, Das jüdische Wesen im Dessau von seinen Anfängen bis zum Beginn des 20. Jahrhunderts, Diplomarbeit im StudiengangWissenschaftlisches Bibliothekswesen an der Hochschule für Technik, Wirtschaft und Kultur Leipzig, Dessau 1994.
עותק באוניברסיטת בר אילן
מהדורה מוקדמת יותר של שמונה פרקים: וינה 1798 (לפי וינוגרד: "עם יידיש").
כותר: "שמונה פרקים להרמב"ם :אינס דייטשע איביערזעצט"
ספרייה לאומית: S 23 V 5107
וכן "שמונה פרקים להרמב"ם :מיט דער דייטשען איבערסעצונג ...",בזל 1804 ("נדפס עברית וגרמנית באותיות עבריות, זה למטה מזה"): S 23 V 5099