מאמר אמרה צרופה
רד"ק: ספר המכלול.
שלמה זלמן הנאו: צהר התבה.
אליקים מלונדון: מאמר עין הקורא.
ראב"ע: ספר צחות.
למנס מצטט את הנאמר במאמר עין הקורא (ברלין 1803) בזכות המבטא האשכנזי ובגנות הספרדי. בין היתר, המחבר אליקים מלונדון ביקר מדקדקים אשכנזים על שקיבלו את דברי חכמי הדקדוק הספרדים וסמכו עליהם כאילו נתנו בסיני. למנס יוצא להוכיח את טעותו של אליקים מלונדון. לאחר הצגת תמצית הדברים מתוך אותו ספר הוא מוסיף: "את כל הדברים האלה אבטל בלי טרח. וזאת לדעת שלא באתי ח"ו לקנטר ולהתעולל עלילות נגד החכם הנ"ל, חלילה לי, כי אוהב האמת אני וכל ישעי וחפצי להעמיד האמת על תלה, וגם בטוח אני שהחכם הנ"ל לא יקציף עלי כלל על סתרי את דבריו בדברי טעם, ובאלת רשות כתלמיד לפני רבו, כי הרשות נתונה לכל איש לחוות דעתו."
למנס מצטט מדברי רא"בע בעמ' ט/2 והלאה.
הוצאות פירטיות:
מאחורי עמוד השער רשם המחבר:
"המחבר יודיע בזה לכל קורא, שכל מחברת אשר איננה חתומה פה בחתימת ידו ביהודית ובסוף המאמר בלע"ז, איננה שלו"
כאן חתום שמו בעברית ("משה"), ובסוף הספר חתום שמו בלועזית
Moses Lemans
נוסח כתיבת התאריך: "בשנת וצרפתים כצרוף את הכסף לפ"ק"
וינוגרד
במקום הסכמה, מאחורי עמוד השער ישנו הנוסח הבא:
"שני המאורות הגדולים הגאונים הגדולים, החכמים השלמים, אבות בתי דינים, בשתי הקהלות אשכנזים וספרדים יע'א בעירנו, אמרו, כי יען שמאמר הזה אין בו דבר אסור והיתר, טהור או בלתי טהור וכיוצא, לכן איננו צריך הסכמה בכתב, אבל דעתם מססכמת שיחלק ביעקב ויפוץ בישראל, וגם הם יקחו אותו כפי המחיר הקצוב."
זו לשון הברכה (עמ' ב):
"לכבוד יקר רוח איש תבונות, חכם לב ומושלם בידיעות, תפארת בחורי ישראל... דוד בן כה' בענדיט ווינג יצ"ו. אלף תודות אתן לך אדוני! על העמל והיגיעה אשר נטית שכמך לסבלם, למען הפיץ המחברת הזאת בישראל... וכל מגמתי בהוציאי המאמר הזה לאור, היא למען העמיד האמת על תלה, ולא לאהבת הבצע, ובכן תיקר נא תודתו זאת בעיניך, כי יקרא שמך על המחברת הזאת. וגם לי לכבוד גדול יהיה. נאם משה אוהבך לעולם."
המחבר פונה בעיקר אל קהל אשכנזי, ככל הנראה קהל משכיל. בהקדמתו הוא כותב: "לא ייחלק הקורא ולא יקוה, שימצא בדברי אלה מופתים לימודיים
''(Demonstrationes Mathematicae)''
כפי דרכי המופת בחכמת החשבון והמדידה וכיוצא. כי לא בחכמות האלה, הדבר הזה... גם הכרחי הוא לכל קורא את מאמרי זה, שידע הידיעות הראשיות מחכמת דקדוק הלשון, מדיני האותיות והתנועות, ושנוייהן וחלופיהן, כי זולתן לא יבין את כוונתי באיזה מקומות אשר אדבר בם."
למנס מקיים מעין דו-שיח עם קוראיו. הוא מניח כי תהיה התנגדות לדבריו, והוא משתדל לענות מראש לטענות שתעלנה נגדו. בהקדמה הוא כותב: "אבקש מאת כל קורא, שיעיין את דברי בנחת ובמתון, ולא ימהר לקפוץ ולחלוק על דברי בטרם יבין את כוונתי. כי ידעתי שאנשים רבים רגילים לחלוק על כל דבר חדש אשר ישמעו, אם הוא מתנגד למה שחשבו עד הנה היות אמת גמור, ובפרט אם יהיה האומר רך בשנים וידוע להם: כי יחשבו שהוא קלון רב להודות על האמת... אף שעדיין אני צעיר לימים, את אשר הנני אלקים אותו אדע, ואדברה נגד חכמי לב ומביני מדע, ולא אבוש."
לאחר שכותב אחת מטענותיו על השפה העברית, מוסיף בסוגריים: "קורא נעים! שמור לפיך מחסום, לבל תשיבני על דברי אלה, ותאמר, איך תאמר שלא יחסר מאומה בלה"ק, הלא יחסרו בה שמות דברים רבים עד מאד? כי תשוב ותתבונן, שאין החסרון הזה תלוי בלשון אלא בנו, כי אנחנו שכחנוה בארך הימים..." (עמ' ד/1)
[פניות נוספות לקורא: עמ' ו/1 בסוף, וכו']
לפי עדות המחבר, הספר הוא תוצאה של הפצרות רבות מצד ידידיו בקהילה היהודית. בהקדמה הוא כותב (עמ' ג): "הסבה אשר עוררתני לחבר המחברת הזאת... היא בקשת רבים מאוהבי מילדי בני ישראל האשכנזים כמוני, אשר הלו פני והפצירו בי עד בוש, שאגיד להם טעם מספיק על נטותי ממנהג אחי האשכנזים" בנוגע למבטא השפה העברית. "ויהי באמרם אלי יום יום כדברים האלה, ודחיתי אותם תמיד בקש, באמרי שעוד חזון למועד, ויבא יום אשר אפנה מכל עסקי, לתת להם טעם מספיק על הדבר הזה. ארכו הדברים בינינו, עד שהרימותי ידי לשלם את נדרי, ואכתוב מחברתי זאת לדפק [לספק?] רצונם."
מאמר אמרה צרופה עורר גל של התנגדות. על החיבורים שהתפרסמו בעקבותיו ראו: מכמן, יהדות הולנד, עמ' 167, הערה 31.
יוסף מכמן, יהדות הולנד:
Joseph Michman, Dutch Jewry During the Emancipation Period, 1787-1815, Amsterdam 1995.
עותק בספריה הלאומית