משלי אסף א
בהסכמה הרשומה בראש הספר מצויין כי יצחק סטנוב הציג את כתב היד כספר ישן שהוא מצא אותו, אבל לדעת המסכימים יתכן שהוא עצמו כתב זאת. בהקדמה לספר מספר יוסף לוצטו כי סטנוב מצא את הספר בספרייה, וכי הוא פרסם אותו בלוויית הביאור שלו: "... ראו ראינו מעשה אצבעותיך ספר אסף וביאורו אשר כוננת, מושב אלוהים ישבת בבית עקד הספרים ושם מצאתיו...". בפרק א' פס' א' של הספר הוא מציין את המקור המדוייק: "בן ברכיהו מן המשוררים אשר בלוים". ראו גם ורסס תש"ן, 170; פלאי 1988, 84.
דברי הימים א', ו':כד'
משלי אסף - חלק ב', ברלין תקנ"ב; משלי אסף - חלק ג' (זמירות אסף) תקנ"ג
נוסח כתיבת התאריך: שנת ועשית הטוב והישר לפ"ק
IUL
על צבי הירש נאמר כי הוא חונה בשווערין; על יוסף ברוך כי הוא חונה במעזריטש; על שמואל שמעלקא כי הוא חונה בדעמביץ; ועל שאול כהנא כי הוא חונה בלנצהוט
בראש הספר מופיע שיר מליצי המהלל את סטנוב ואת סיפרו
בהקדמת המחבר בספר משלי אגור: בעקבות משלי שלמה לאפרים דומורצקי
(ורשה, 1910), טוען דומורצקי כי הוא הולך בדרכו של יצחק סטנוב במשלי אסף, אך משליו כתובים בסגנון יפה מזה של משלי אסף.
ורסס תש"ן ; פלאי 1988
ספריית אוניברסיטת תל אביב: 892.48 סטנ (359242); (גדלים על פי עותק בתל אביב מהלמן: 892.48סטנ)
אופק 1979; טורי, גדעון. תשנ"ג. "שימוש מושכל במשל משכילי: כריסטיאן פירכטגוט גלרט בספרות העברית". בתוך: נקודות מפנה בספרות העברית וזיקתן למגעים עם ספרויות אחרות. (עורכים) זיוה שמיר ואבנר הולצמן. תל אביב: מכון כץ, 86-75; Rezler-Bersohn, Nehama.1980.“Isaac Satanow: An epistome of the Era.” Leo Baeck Institut Year Book 25, 81-100.
Bibliography of the Hebrew Book