המביא לדפוס מתאר בהקדמתו את התהליכים שקדמו להחלטתו להוציא את הספר: "לא בינת אדם לי כי הרימותי קולי ואנכי ערל שפתים יגע ורפה ידים ידי כבדה על אנחתי מבליגיתי עלי יגון ואנחה. כי לא באתי עד עתה אל המנוחה ואיך ואיככה יעלה ארוכה היושב בעמק הבכא... וכתרו את בנימין הרדיפוהו מנוחה, הדריכוהו דרך רחוקה בוקה ומבוקה ומבולקה... ואף גם זאת בהיותי בארץ מגורי רבים רודפי וצרי ויגורתי מפני האף והחימה אשר התגרו בי מלחמה כאיש מלחמות יעיר קנאה קנאים פגעו בי. בני עמי נחרו בי ונסתמו עיני ולבי מצרות השעבוד שעברו בי ובעו"ה ... ראיתי רעה חולה הממלאים בתיהם כסף וזהב ורב פנינים והנם טמונים לעומת המסגרת עושר שמור במשמרת את כל משא' ישא רוח כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו מקום אשר יהיה שמה הרוח. ואשתומם על המראה והייתי משתאה לדע' לדרוש' ולתור בחכמה על כל אשר נעשה וראיתי כי האלהים עשה גלגל שחוזר בעולם... כי אזכרה ימים מקדם בהיותי שליו בביתי והעושר והכבוד איתי ועת' נע ונד הייתי ועול' הפוך ראיתי וראיתי אחרי רואי שיש יתרון לחכמה. כי החכמה תחיה בעליה ואתנה את לבי לדעת חכמה וראיתי שאינה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה וישקוד על דלתותיה וישב בפתח עינים. מה יעשה אדם ללמוד תורה.. יגלה למקום תורה... גם אני בדרך נחני ה' בלשיחות... לק"ק קאפניהאגן..." וכאן מתאר את מפגשו עם וייזל (ראו ב"אצבע" הבאה, מגעים וכו')