ספר מסלול
"האבן התשיעית" בהקדמה
לפי המחבר, "כל הכללים המבוארים בזה הספר תוצאותיהם מספרי חשובי המדקדקים הראשונים והאחרונים אשר התפשטו אצלנו".
תנ"ך
ספרי התנ"ך השונים הם המקור הבולט להבאת דוגמאות לכללי וניתוח הלשון.
הספר הזה אמנם איננו חלק מ"סדרת ספרים", אך המחבר קושר אותו ישירות לספר אחר שפרסם מספר שנים קודם לכן: סדר לוח הבנינים ולוח הכנויים עם לוח משקלי השמות (המבורג תקמ"ה) - ספר אשר מהווה כלי עזר חיוני לספר הנוכחי, לפי שיטתו הדידקטית של המחבר.
על ההוצאה רשום בעמוד השער:
נדפס בהמבורג בדפוס המשותפים כהר"ר אליעזר ליזר שמש וכהר"ר נתן בר"מ מאיי
וינוגרד; מהדורות בבר-אילן
לפי קרסל, ספרו זכה במשך מאה שנים ומעלה לעשרים מהדורות בערך. (קרסל ב', עמ' 785)
וינוגרד: 16 מהדורות; קרסל: "כעשרים במשך מאה שנים ויותר", מאז המהדורה הראשונה
על שם הספר והשמות המשמשים לכינוי הפרקים והסעיפים כותב המחבר בהקדמה: הוא אשר "ישמור את הדרך הזה אשר אנכי מורה וינצור ארחות חיים וחפץ ה' בידו יצלח להגיע אל מחוז חפצו, ועל כן קראתי את הספר הזה בשם מסלול, להיותו דרך ישרה ואורח סלולה לפני כל איש, וכל הולך בו לא ייעף ולא ייגע ולא יכשל במרוצתו למצוא חפצו. וחלקתיו לארבע מסלות, וכל מסלה חלקתי לפרקים אותם קראתי בשם נתיבות, וגם הפרקים חלקתי לסימנים קראתים שבילים, ומספר הנתיבות אשר בארבע המסלות עולה ס"ח כמספר העעולה מאותיות שמי".
המטפורה של מסלול ודרך נמצאת גם בחלק של ההקדמה שנקרא "מרצפת אבנים", המחולקת ל"אבנים": האבן הראשונה, השנית, וכו'.
מיד לאחר ההסכמות, מקדיש המחבר שני עמודים (תחת הכותרת מנחת מרחשת) להבעת תודה והוקרה לשמואל ווערטהיים.
(שאול מאמסטרדם: כנראה אחיו של צבי הירש מברלין)
בהסכמתו, מדגיש ר' שאול (מאמסטרדם) את כוונותיו הטובות של המחבר, להבדיל ממחברים אחרים בזמנו: "לבי נכון ובטוח באמונתו שלא יערב בספרו מחשבות אחרות של קצת מהמתחכמים בזמננו זה שפשטו ידם למקום שאינה מגעת ועשו בלבול גדול בסדורי התפלות אשר בידינו מקדמת דנא והם שבשו נסחאות הרבה שלא במשפט כידוע לי ולמקשיבים בקולי. מובטחני בההוא גברא שאין חלקו עמהם, לא מהם ולא מהמהם, ולא בא לרחק את המקורבים ומקובלים אצלינו מאבותינו או לשנות שום דבר או אפי' אות אחת מהנסחאות שבידינו בסדורי התפילות... לא בא זה החכם אלא ללמד דעת את המשכילים ולהבינם מה שידברו בלשון של זהורית..."
( שני נותני הסכמה - הראשון והאחרון - מציינים כי לא קראו את כל הספר )
מדובר בספר לימוד מובהק. המחבר מבקש מן הקורא/התלמיד/המורה להתקדם בלימוד השפה לפי הסדר שהוא קבע: "החבור הזה הוסד על שמירת סדר המוקדם והמאוחר. ולא ימצא בו זכרון איזה כלל הצריך אל הקדמת איזה ידיעה אשר איננה מבוארת מקודם לכן במקום הראוי לה..." (בתוך "האבן השלישית" בהקדמה).
וכן: "המסלות האלה מסודרות באופן שכל אחת מהן היא הקדמה אל המסלה שאחריה... לכן כל הקרב להשתמש בזה החבור גבר במסלתו ילך ואל יצא מאחת מהן אל מה שאחריה עד אשר יכונו לפניו כל דרכי המסלה הקודמת לה" ("האבן השביעית")
מכיוון שהספר מיועד לקהל צעיר, המחבר בחר במודע בשפה קלה: "בעבור שכוונתי בזה הספר להיותו לתועלת ילדי בני ישראל, לכן כתבתי את כל האמור בו בלשון קלה ומבוארת... גם בהעתקתי דברים מספרי המדקדקים ככתבם וכלשונם, בחרתי בדברי מי שמבאר הענין היטב בלשון קלה להבין לתלמידים... ואולם כל הדבר הנמצא במאמרם אשר העתקתי וקשה להבין למתחילי', כתבתי באורו במקומו בין שני חצאי עגול..." ("האבן הרביעית" בהקדמה)
שיקולים פדגוגיים שיחקו תפקיד בסינון החומר מתוך ספרי המדקדקים שכתבו לפניו: "והנה המדקדקים האחרונים האריכו עד מאד במשפטי הנקוד וחדשו כללים רבים, ואמנם אנכי לא יצאתי בזה בעקבותיהם ולא הבאתי את כל דבריהם במסלת הנקוד. רק הוצאתי מהם הכללים אשר בלעדם לא ירים איש את ידו לבנות הפעלים והשמות... אותם הכללים שעיקרם הוא לתקון הקריאה בלבד...המה לא יבואו במסלות האלה, אחרי ראותי שאין זכרם מסכים עם כוונת עניננו בזה מאמר, כי כל עוד שלא ידעו המתחילים דרכי נטית הפעלים והשמות אי אפשר להם לעמוד על יסודות הכללים ההם ולא יהיו נשמרים בלבבם כראוי, וקרוב הדבר להיותם סבה לבלבול דעת התלמידים אשר לא נסו ללכת באלה". מי שחפץ בכך, כותב המחבר, יוכל לגשת בעצמו אל אותם ספרים (ה"מצויים ביד כל אדם", כדבריו), כשהוא מצויד ביסודות שירכוש בספר הזה. ("האבן התשיעית" בהקדמה)
בהקדמה מדגיש המחבר כי במקום ספרי דקדוק מחקריים, המצוים בשפע בעברית, מבקש הוא להעניק ספר, "אשר יהיה לתועלת המתלמד". (אך כפי שקרסל מציין, יחד עם היותו ספר עממי בצורתו משולבים בו יסודות מחקריים לרוב ובעיקר במקומות שהוא חולק על קודמיו.) המחברים האחרים, טוען המחבר, "בעוצם חכמתם ורוח מבינתם חתרו לתת טעמי' נכונים לדבריהם במועצות ודעת, והאריכו למעניתם בראיות מן הכתובים... ויתערבו הפעלים והשמות והמלים למיניהם, והלכו בגדולות ונפלאות אשר לא ידעו ולא יבינו המתחילים להתהלך בהיכלי החכמה הזאת, בפרט הנערים הקטנים אשר לא נסתה כף רגל ידיעתם לעמוד על חבורי המאמרים וסדור הדבורים. והיה כל זה סבה למוקש הסדור עד אשר ילאה המתחיל למצוא דרך סלולה..."
המחבר מציין למי מיועד ספרו: "(א) לתועלת המתלמד הקרב אל המלאכה הזאת ... (ב) המלמד את נערי בני ישראל ינהלם לאט וילמדם מתוך הספר הזה כללי דקדוק הלשון אשר ימסור להם ולא יצטרך למסור אותם בע"פ... גם (ג) אשר לא נסה ללמד את החכמה הזאת לאחרים אף לנערים הרכים בשנים ישמור את הדרך הזה אשר אנכי מורה וינצור ארחות חיים..."
המחבר מתייחס אל תהליכי הכתיבה בהקדמה/הקדשה "מנחת מרחשת": "לולא התמהמהתי לבעבור נסות פעם אחר פעם את הסדר אשר ערכתי, ואחר רואי כי קרוב הוא הדרך אשר בחרתי להדריך בו את ילדי בניי ישראל ולהגיעם אל מחוז חפצם..." הספר הוא תוצר של ניסיון בהוראה. כך כותב בעמ' השני להקדמה: "לכן נתתי אל לבי לכתוב בספר סדר למוד החכמה הזאת אשר ניסיתי פעמים רבות. וה' הצליח את דרכי אשר הדרכתי בו תלמידים קטנים כבני שש שנים..."
בחלק של ההקדמה הנקרא "מרצפת אבנים" (תחת "האבר הראשה" (כך!) מוסיף המחבר כיצד עבר סדר לימוד לוח הבנינים מיד ליד: "ועיקר סדר למוד הלוח הזה קבלתי ממורי הרבני מוהר"ר איזק זלאטווי ז"ל אשר הדריכני בדרך הזה בימי ילדותי. וכאשר הוריתי לתלמידים דרכי החכמה הזאת, נסיתי את הסדר הזה ובחנתיו כבחון את הזהב וצרפתיו כצרוף את הכסף. וככל אשר הורני הנסיון הוספתי בבאורו."
עותק באוניברסיטת בר אילן