בהקדמה שתרם לספר פונה וייזל אל קהל יעד אפשרי, היראים לתורה: "ואם יאמר אדם אין אנו צריכין לעדותן של חוקרים, תורת ה' אתנו והיא תלמדנו כל זאת? נאמר לו יפה דברת, כי התורה הזאת מראשה ועד סופה, כלה אומרת כבוד על נשמת האדם... אבל לא בעבור כי התורה תלמדנו כל זאת, בוז נבוז לדברי חקרי לב... עלינו להתבונן מדעתנו ולחשוב מחשבות ישרות בעומק הענינים, ולשמוע מפי סופרים וספרים מכתבי יושר ודברי אמת..." (עמ' שלישי בהקדמה).

אך הספר מיועד גם לקהל יהודי אחר: "ספרים כאלו שמוצאם מדברי חכמי העמים שהלכו בדברים רבים בדרך אמונה, אותות הם לבוזי חכמה ומוסר, ותוכחות לעוזבי תורה, כי כאשר יבינו אל מעשה העמים הקדמונים אשר לא ידעו את ה'... איך גם ביניהם קמו אנשים יחידים, אנשי שם בכל חכמה ובכל מדע... שהתנשאו מעל לדיעות ההמון, ופרסמו מציאות השם ואחדותו, מציאות הנפש והשארותה אחרי המות... אף כי בני אדם אשר תורת ה' אתם... שיבושו להרים יד בראותי' ובאמונותיה, לא בצדק ולא בישרת השכל, כי אם כפי העולה על רוחם." (עמ' חמישי ושישי בהקדמה)

דומה כי וייזל ראה גם כקהל יעד של התרגום יהודים היושבים במדינות אחרות. הוא כותב: "המחברת הזאת פעדאן, המלאה דרך אמונה, טוב טעם ודעת...והיא כתובה בלשון צח אשכנזי, שאינה מובנת לכל אחינו בכל מושבותיהן הי', על המעתיק תבוא ברכת טוב, כי בשר צדקתה בקהל רב" (עמ' חמישי בהקדמה).